עיריית גבעתיים חנכה בטקס מרגש את פינת הילדים בספריית בית אלון, על שמה של הדסה מרגליות שופר ז״ל – ספרנית מיתולוגית, מעפילה, מחנכת דורות ויקירת העיר, שהייתה מדמויות המפתח בעיצוב חיי התרבות והקהילה בעיר.

הטקס התקיים במעמד רם קוניק ראש העירייה, נציגי העירייה, הנהלת רשת הספריות העירונית, בני משפחתה של הדסה ותושבות ותושבים – בהם דורות של קוראות וקוראים שגדלו בין מדפי הספרייה שאותה ניהלה והובילה לאורך עשרות שנים.

הדסה מרגליות שופר עלתה לארץ כמעפילה בגיל 15 והחלה את עבודתה בספריית בית אלון בשנת 1963. במהלך יותר מ־33 שנות פעילותה הפכה את הספרייה ממרכז להשאלת ספרים למוקד תרבות קהילתי חי ותוסס – מקום של סקרנות, דמיון ואהבת אדם. היא יזמה שיתופי פעולה עם בתי הספר בעיר, הביאה כיתות לשעות סיפור, הקימה חדרי עיון וספריות ייעודיות, והובילה פעילות תרבותית מגוונת שכללה ערבי שירה, מוזיקה ומפגשים ספרותיים.

בתה, גלית, שיתפה בטקס:

“עבור רוב האנשים ספרייה היא מקום של שקט. עבור אמא שלי זה היה מקום של חיים תוססים ורועשים. היא לא רק עבדה כאן – היא יצקה את נשמתה אל תוך המדפים”.

מעבר לפועלה המקצועי, הדסה נזכרת בזכות האנושיות יוצאת הדופן שלה: היכולת לראות כל ילד וילדה, להתאים את הספר המדויק, להקשיב וליצור תחושת בית. רבים מתושבי העיר מעידים כי חינכה דורות לאהבת הקריאה – והשפעתה ניכרת עד היום.

גם לאחר פרישתה המשיכה לפעול בהתנדבות למען הקהילה – עבור חיילים, קשישים ונשות העיר, וכן במסגרת המשמר האזרחי. על תרומתה רבת השנים הוענק לה התואר “יקירת העיר גבעתיים”.

קריאת פינת הילדים על שמה מבטאת את הוקרתה העמוקה של העיר למורשתה, ומבטיחה שערכיה – אהבת ספר, סקרנות, קהילה ונתינה – ימשיכו ללוות דורות של ילדים בגבעתיים.

ראש העיר, רן קוניק, אמר בטקס:

“הדסה מרגליות שופר ז״ל הייתה ותישאר אחת הדמויות המזוהות עם גבעתיים. ספרנית מיתולוגית שהפכה את ספריית בית אלון לבית שני עבור דורות של ילדים ונטעה בקוראים סקרנות ואהבת אדם. קריאת פינת הילדים על שמה היא הדרך שלנו להבטיח שהמורשת והחיוך שלה ימשיכו ללוות את הדורות הבאים בין המדפים”.

גלית הוסיפה:

“היום, כשאנחנו קוראים לפינת הילדים על שמה, אנחנו לא רק מנציחים את העבר – אלא מבטיחים את העתיד. ערכים של נתינה, אהבת האדם והתרבות, סקרנות ומשפחתיות ימשיכו לשרות בין המדפים הללו. חותמה טבוע כאן בכל פינה, והתגובות והזיכרונות הרבים שנכתבו לאחר לכתה מעידים על כך”